גלעד טוען שהמשפט ידע הוא כוח ולכן אנו לא נרצה לשתף ידע. אני דווקא לא מסכים!
אם נסתכל במובן ארגוני ברור שבין ארגון לארגון אף אחד לא ירצה לחשוף את הסודות שלו.. אבל אם נסתכל פנים ארגונית, במערכות פנימיות לניהול ידע ולשימור ידע. ההפך הוא הנכון! לדוגמא אצלנו בין החברים יש גוגל דרייב מסודר שעובר בין דורות!
מה זה אומר שכאשר כל "דור" מסיים ללמוד קורס מסויים הוא מעלה מבחנים מומלצים שהוא פתר לקראת הבחינה, כל מיני דפי נוסחאות ובגדול טריקים ושטיקים שיעזרו בקורסים השונים. עכשיו לדוגמא כשאני לומד לקורס ניהול ידע, כל מה שאני צריך לעשות זה לפתוח את הדרייב המשותף ולקרוא על הקורס, לראות במה להשקיע יותר, עבודות לדוגמא ועוד!
והרי ברור לי שכשאסיים את הקורס בניהול ידע אשתף את כל המידע וכל הטיפים שיש לי שישמש לדור הבא, למה? כי זה נשען על אמון, אם אני לא אשתף אז גם הדור שמעלי לא ישתף ובסמסטר הבא אני לא אדע מספיק. הרי שיתוף מידע מסוג זה רק יכול לעזור ולא יפגע באף אחד!
מה שכן חשוב הוא להבדיל בין שיתוף ידע שכזה לבין שיתוף ידע אשר נוגע לידע אקסקלוסיבי.
גלעד טוען שבמרבית הארגונים הידע עוזב את הארגון בסוף יום העבודה. האומנם?
אני כרגע עובד בארגון, לא נכנס לשמות.. אבל בארגון שלי נהוג לשתף הכל הכל! לדוגמא יושבים פעם בשבוע לסכם שבוע, מה היה טוב ומה פחות, מה בדיעבד עדיף היה לעשות אחרת ועוד'.
יש עובד שכל תפקידו הוא לסכם את הנאמר, ולאחר מכן שולח לכל עובדי הארגון.
למה? כי ככה שומרים את הידע, בעוד 5 שנים כשעובדים חדשים יגיעו לארגון שלנו, הם פשוט יפתחו את הרשת המשותפת שלנו ויכולו ללמוד ולדעת בדיוק מה לעשות ומה לא לעשות. במה עובדי הארגון נפלו אז ומה העובדים החדשים יעשו אחרת כדי שזה לא יקרה!
;){kind=link}